המעגל בשבילי הוא מקום שמאפשר לי להניח ולנוח.

להניח את הצורך להיות מישהו, להביא ערך, לתפקד, להגיע, להצליח, להשתדל או להתאמץ. פשוט לנוח ולהיות. להרגיש בטוח, להביא אותי כמו שאני, ולפעמים כמו שלא ידעתי שאני.

אני פוגש שם גברים, חברים לדרך, שפותחים את הלב פנימה והחוצה. כל אחד כמה שנכון לו, ובכל מפגש עוד קצת. גברים שיודעים לחבק חזק וגם לדבר אמת כואבת. שיודעים לצחוק ולבכות בקול.

המעגל בשבילי הוא תיקון עמוק לפצע הגברי. לבנים החמודים והתמימים האלו, שלמדו להתקשח מוקדם וחזק מדי, ועכשיו לומדים שאפשר גם אחרת. שאפשר להרפות, לאט לאט. שהכול בסדר.

זה מרחב שאני מחכה לו לאורך השבוע. לקסם הזה שקורה כשפוגשים לב פתוח ואמת, כשחבר מכניס אותי פנימה, אל תוך החיים שלו, אל החוויה האינטימית שלו, אל השאלות הגדולות שלו.

ואז מגיע הרגע שבו גם אני מדבר. אני שומע את עצמי משתף ומרגיש בכל פעם מחדש את הריגוש, הפחד ולפעמים גם את הבושה, כשאני “יוצא רע”, או קטן, או ילדותי, או השם יודע איך.

ואז שוב אני מגלה שגם לזה יש מקום. שהכול בסדר. שאני לא לבד. שם אני פוגש עיניים, שומע עוד קולות ומפרק עוד קצת את הבדידות המוכרת הזאת.

המעגל בשבילי הוא מקום של חיבור, צמיחה והיפתחות עמוקים. לא כי גילינו דרך סודית. היא הייתה שם כל הזמן. פשוט סטינו ממנה.

ואיזה כיף שאפשר לחזור.